לוי נ' חברת סלקום ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל קודסי מיום 11.10.10 במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 10-00862-10-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ") שנפתח כנגד המבקש, וכן ערעור ובקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל עד להחלטה סופית בערעור.

רקע וטענות המבקש:

1.ההחלטה נשוא הבקשה והערעור עניינה בבקשת החייב להכריזו כחייב מוגבל באמצעים (הבקשה מצורפת כנספח ד' לבקשה), אשר נדחתה על ידי כב' הרשם במילותיו: "נוכח מיעוט סכום החוב כ- 32,000 ₪ והתנגדות הזוכה, אני דוחה את הבקשה להכריז על החייב כמוגבל באמצעים כאשר החייב יהיה רשאי להגיש בקשה לאיחוד תיקים רגיל".(להלן: "ההחלטה") (ההחלטה מצורפת כנספח א' לבקשה).

2.ביחס לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, טוען המבקש, כי ההחלטה הגיעה לידיו ביום 19.10.10, אך עקב חסרון כיס פנה באמצעות בא כוחו ללשכת הסיוע המשפטי בתל – אביב ביום 4.11.10, לאחר שהחליט להגיש ערעור על ההחלטה, על מנת לקבל ייצוג משפטי (הפנייה מצורפת כנספח ב' לבקשה). ביום 25.11.10 התקבל כתב הפניה במשרד ב"כ המבקש. ביום 16.12.10 נפגש המבקש עם בא-כוחו לשם הכנת כתבי בי – הדין. מכאן ההשתהות בהגשת הבקשה.

3.לגוף הערעור טוען המבקש, כי כתב ההתנגדות לבקשה להכריזו כחייב מוגבל באמצעים לא הומצא לו ו/או לבא כוחו. לטענתו, טעה כבוד הרשם בכך שדחה את הבקשה בנימוק כי המדובר בסכום חוב קטן. מבקשת ההכרזה והמסמכים אשר צורפו לה, ניתן ללמוד, כי למבקש יכולת כלכלית מועטה ביותר אשר אינה מאפשרת לו תשלום של 3% מגובה החוב במידה ויחפוץ להגיש בקשה לאיחוד תיקים.

4.נטען עוד, כי סכום חוב בגובה 32,000 ₪ אינו בגדר סכום נמוך מבחינת המבקש לנוכח מצבו הבריאות והכלכלי הקשים. המבקש סובל מבעיות נפשיות, מטופל בבית חולים אברבאנל, אינו עובד, מתגורר בבית הוריו, ומתקיים מקצבת נכות המשולמת לו על ידי הביטוח הלאומי בסך 2,297 ₪ לחודש. הקצבה משמשת אותו לקניית תרופות, אוכל בהכשר בד"ץ, טבילה במקווה, סיגריות, דלק לאופנוע וביטוח רפואי. האופנוע שברשותו מעוקל ומשמש אותו לצורך התניידות לבית הכנסת ולטיפולים בבית החולים אברבאנל. עוד לטענתו, הוריו תומכים בו כלכלית ודואגים לצרכיו, אולם אין הם צריכים ויכולים לשאת בתשלום חובותיו.

לטענתו, טעה כבוד הרשם כאשר לא ייחס חשיבות למצבו הבריאותי ולא שקל את חוסר יכולתו לתפקד ככל האדם ולפרנס עצמו, ואף לא שקל את העובדה כי שוחרר משירות צבאי לאחר שלושה חודשים בלבד בשל מצבו הבריאותי, כפי העולה ממסמכים שהיו לנגד עיניו.

5.ביחס לבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ טוען המבקש, כי ייגרם לו נזק מהליכים אלו, בעיקר הליכי עיקול מטלטלין בבית הוריו, שכן מלבד בגדיו וספרי הקודש שלו, כל שאר המטלטלין הם של הוריו. לטענתו, לא ייגרם כל נזק לזוכים מעיכוב ההליכים כל עוד תלויות ועומדות הבקשות להארכת מועד והבקשה לרשות ערעור.

דיון והכרעה:

6.על פי סעיף 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), בקשת רשות לערער תוגש תוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה של רשם ההוצאה לפועל. החלטת כב' הרשם ניתנה ביום 11.10.10 ונמסרה למבקש ב-19.10.10, ואילו בקשת רשות הערעור, לרבות בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הערעור, הוגשה ביום 23.3.2011.

בישיבת תזכורת מ-29.03.11, שנקבעה במעמד המבקש בלבד, הוריתי על הארכת מועד להגשת הבקשה, וכן הוריתי על המצאת הבקשה למשיבות והגשת עיקרי טיעון מטעם המשיבות תוך 30 ימים. ביום 11.5.11 הגיש ב"כ המבקש הודעה על הגשת אישורי מסירה לנתבעות, אולם מי מהמשיבות לא הגישה עיקרי טיעון מטעמה.

7.סעיף 120 (א) לתקנות ההוצל"פ, הדן בערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל מורה לאמור:

"בית המשפט שהוגשה בפניו בקשת רשות לערער, רשאי הוא לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לאחר שנתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם ולאחר שהיה סבור שלא תיפגע זכותו של צד מעונין באותו ערעור".

בענייננו, מאחר והמשיבות לא הגישו תגובה לבקשת רשות לערער ולנוכח נימוקי הבקשה, אני מוצא לנכון לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, ולדון בה לגופה;

8.סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"), קובע את התנאים להכרזה על חייב מוגבל באמצאים:

"(א) רשם ההוצאה לפעול רשאי להכריז על חייב, שהגיש בקשה למתן צו תשלומים לפי חוק זה, כחייב מוגבל באמצעים (להלן – חייב מוגבל באמצעים), אם ביקש לפרוס את תשלום חובו לתקופה העולה על אחת מהמפורטות להלן, לפי העניין:

שנתיים – אם סכום החוב אינו עולה על 20,000 שקלים חדשים;

3 שנים – אם סכום החוב עולה על 20,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 100,000 שקלים חדשים;

4 שנים – אם סכום החוב עולה על 100,000 שקלים חדשים.